פיקאסו

מילדות ועד קוביזם

עבודותיו של פיקאסו משנים 1900–1914 משקפות את ראשית דרכו האמנותית, מגיל 19 ועד תחילת שנות השלושים לחייו. תקופה זו מאופיינת בסגנונות ובגוונים שונים: ויטראז', התקופה הכחולה, תקופת הקרקס, התקופה הוורודה, הסגנון הקלאסי, הסגנון ה'אפריקני' ותקופת טרום-הקוביזם.

במהלך השנים הללו אפשר לראות את צמיחתו של פיקאסו כאדם וכאמן, ואת המעברים החדים מסגנון לסגנון. התקופות הושפעו לא רק ממפגשים אמנותיים אלא גם מחוויות אישיות וביוגרפיות עמוקות.

פיקאסו נולד ב־25 באוקטובר 1881 במלאגה שבספרד. אומרים כי החל לצייר עוד לפני שדיבר!  הוא נמשך לכלי ציור מגיל צעיר מאוד, ובגיל שמונה כבר השתמש בשמן ומכחולים כדי לצייר סצנות מלחמת שוורים.

כבר בילדותו הפגין כישרון נדיר. הוא צייר פורטרטים, חיות, סצנות משפחתיות, ובמקביל יצר כתבי עת מצוירים שכתב וצייר בעצמו. בגיל 13 כבר צייר מודלים חיים בשמן: עדות לבגרות אמנותית יוצאת דופן.

במהלך שנות נעוריו, יצירותיו לא הדגישו רק דיוק טכני, אלא גם משחקי אור וצל שהעניקו לדמויות עומק פיוטי וחי. האמנות הייתה עבורו יומן אישי, ביטוי עמוק לרגשותיו ולחוויותיו.

עם המעבר לברצלונה, פיקאסו נחשף לעולם המודרניזם שהרחיב את חשיבתו האמנותית. הוא הושפע מאמנים כמו ולסקז, גויה, דגה, טולוז-לוטרק, ואן גוך ועוד , אך תמיד התחיל מנקודת השפעה וסיים ביצירת משהו חדש לגמרי.

בשנת 1901  התרחש אירוע מכונן , התאבדותו של חברו קזגמאס. בעקבות זאת נכנס פיקאסו ל־"התקופה הכחולה 1901–" 1904,  ) בה השתמש כמעט רק בצבע כחול. הצבע ביטא עצב, בדידות וייאוש, אך גם רוחניות וחלום. פיקאסו כתב אז:

"הכחול – אתה הצבע הטוב מבין כל הצבעים. הכחול ביותר מכל הכחולים."

 

בציורים כמו "אנשים עניים על שפת הים", "החיים", "היהודי הזקן עם ילד" ו*"הטרגדיה"*, ניתן לראות דמויות עצובות, מכונסות בעצמן, עטופות בצבעי כחול עז. זו הייתה אמנות אקספרסיבית – מעט פרטים חיצוניים, אך הרבה עומק נפשי.

התקופה הזו הסתיימה ב־1904,  אז החל שלב חדש: המעבר לפריז, היכרות עם משוררים ואמנים אחרים, וחיים בבניין הבוהמייני Bateau-Lavoir  במונמארטר. שם נולדה בהמשך "התקופה הוורודה", בה הצבעים הפכו בהירים יותר, מלאי חום ותקווה.

כך, מתוך הכאב האישי צמחו תקופות צבעוניות שונות, שהפכו בהמשך לבסיס ליצירתו המהפכנית: הקוביזם.